אחד הנושאים העיקריים בעת הגירושין הוא חלוקת הרכוש בין בני הזוג. חלוקת הרכוש מהווה את אחת המחלוקות המרכזיות בעת מגיע הזוג להחלטה שהוא רוצה "לפרק את החבילה". השאלה הנשאלת היא איך מתקיים חלוקת הרכוש בצורה הוגנת ונכונה לשני הצדדים?
מדובר בעניין סבוך שיכול להתבצע בצורה מלחמתית או בדרכי שלום מאחר ולחלוקת הרכוש בין בני הזוג השלכות כלכליות מרחיקות לכת.
החוק בישראל קובע כי בעת הגיעו בני הזוג להחלטה לפיה הם "מפרקים את החבילה", ייעשה בין בני הזוג איזון משאבים ורכושם יחולק שווה בשווה. כבר כעת נדגיש כי יש חשיבות לאבחנה בין רכוש משותף, אותו צברו בני הזוג במהלך חייהם המשותפים, מתוך כוונת שיתוף, רכוש אשר יכלל באיזון המשאבים, לבין רכוש שאינו משותף (למשל דירה שנרכשה עוד בטרם הנישואים או רכוש שהתקבל בירושה).
אז איך זה עובד בעצם? הלכת השיתוף מול הסדר איזון משאבים
הלכת השיתוף
בני זוג שנישאו לפני 1.1.74 נכנסים להלכת השיתוף. מדובר בעצם בשיתוף קנייני מיידי. הלכה זו חלה על כל זכות בעלת שווי כלכלי (נכסים, זכויות, חובות, עסקים). במקרה זה, בעת גירושים של בני הזוג, כל הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין מתחלק שווה בשווה בין בני הזוג. כל רכוש אחר שמקורו לפני הנישואין, ירושה או מתנה הרי הוא שייך לבן הזוג ואינו מתחלק בין שניהם.
הסדר איזון משאבים
בני זוג שנישאו לאחר 1.1.74 הרי שחל לגביהם חוק יחסי ממון אשר מסדיר את האיזון בין בני הזוג. בשונה מהלכת השיתוף, פה מדובר "בשיתוף דחוי" שיכנס לתוקף רק לאחר פקיעת הנישואין (גירושין או מוות) ורק אז ניתן באמת לחלק את הרכוש בין בני הזוג.
על פניו נראה כי החוק מאוד ברור. בפועל, מדובר בסוגיה סבוכה ומורכבת ולא פעם עניין זה מגיע לפתחו של בית המשפט אשר אמור לקבוע האם הרכוש המשותף אכן משותף או לא. ישנם מקרים בהם רכוש אינו רכוש משותף אך לבסוף, בית משפט מחליט כי אכן מדובר ברכוש משותף ומצווה להכניס הרכוש לאיזון המשותף (מדובר במקרים בהם הצליח אחד הצדדים להוכיח כוונת שיתוף).
סלע המחלוקת
בעת חלוקת הרכוש, יש להביא בחשבון את הסוגיות הבאות:
- הנכסים המתחלקים בין בני הזוג- המחלוקת העיקרית בין בני הזוג היא אילו נכסים נכנסים לאיזון המשאבים ואילו לא. התשובה לכך היא לרוב שכל זכות או נכס שיש לה שווי כלכלי, ושהיא נצברה במהלך חיי בני הזוג, הרי שנכנסת לאיזון המשאבים (חובות לצד זכויות).
- הברחת נכסים – סיטואציות בהן אחד מבני הזוג לא בקיא ברכוש אשר נצבר במהלך החיים המשותפים ואינו מודע לזכויותיו (חשבון סודי, הברחת נכסים לחו"ל, המצאת חובות פיקטיביים וכדומה).
- רכוש שהגיע בטרם הנישואין – בעבר היתה לבן הזוג שהביא רכוש בטרם הנישואין בעלות מלאה. כיום, בתי המשפט נוטים "לרכך" כלל זה ונראה מקרים רבים בהם דירה שהגיע מלפני הנישואין ובני הזוג שיפצו את הדירה מכספם המשותף (השביחו את הנכס), נוטים בתי המשפט שיש צורך לפצות את בן הזוג בכסף שכן, בזכותו, השביחו את הנכס.
בנוסף, כאשר נכס מגיע עוד לפני הנשיאין, ובתי המשפט נוטים ללמוד כי בן הזוג, בעל הנכס, רצה בשיתוף עם בת זוגו, הרי שהכנס משותף. יש צורך להוכיח כוונת שיתוף ובתי המשפט נוטים "להתרכך" ולהתגמש בהוכחת הכוונה לשיתוף.
- חלוקה לא הוגנת – מצב דברים בו הבעל מכלכל את המשפחה באופן מוחלט ואשתו הינה עקרת בית, בני הזוג מתגרשים וחלוקת הרכוש הינה שווה. הרעיון הוא כי מאמץ האישה בגידול הילדים, תמיכה, דחיפת הבעל, תביא לחלוקה שווה בין בני הזוג.
- בעלות על רכוש- חשוב לזכור כי רישום בעלות אינו בהכרח משקף את הבעלות האמיתית.
- חובות לצד זכויות – חשוב לציין שכפי שהזכויות מתחלקות שווה בשווה, כך גם החובות אותן צברו בני הזוג במהלך החיים המשותפים.
- מחצית מנכסי הפרישה וקופות גמל – מדובר על קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוח מנהלים וכיו"ב. משודר בנכסים לכל דבר ועניין והם נכנסים אף הם לאיזון בין בני הזוג. יודגש כי החלוקה מתבצעת בהתאם לשנות הנישואין בין בני הזוג.
הסכם ממון והשפעותיו
חתימה על הסם ממון, בטרם הנישואין או לאחריו, חלוקת הרכוש תעשה בהתאם להסכם.
זוגות רבים בוחרים לחתום על הסכם ממון וזאת בכדי להסדיר את הנושאים הכלכליים במקרה של גירושין. בעזרת ההסכם, בוחרים הצדדים להחליט על פי שיקול דעתם הבלעדי ואינם מחויבים לחוק יחסי ממון.
הסכם שכזה ימנע מחלוקות רק כאשר הוא מנוסח בצורה ברורה.